Have you met "Shiney Shoes"?
מטבחים, כל המטבחים, בכל העולם, יכולים להיות מקומות די אפלוליים ואפורים.
אין הרבה צבע במטבח, הצבעים השולטים הם צבע הכסף של הנירוסטה, הצבע הלבן של הקרמיקה על הקיר, וגווני השחור והלבן של כל הטבחים. מידי פעם, אולי תראו משטח עץ של איזה אופה. לפעמים, גם לא.
אני אדם די צבעוני, מטבעי. כך יצא... לכן, גם במטבח שמחזיק כרגע בשני כוכבי מישלין, אני זקוקה למשהו קצת שיקי. אני תמיד עושה זאת. תמיד בנעליים. פעם היו לי נעליים אדומות. בארץ אני עובדת עם נעליים שחורות בעיטורים כסופים. כאן, חייבים לעבוד עם נעליים שחורות. אבל מי אמר שהן לא יכולות להיות נעלי לק שחורות ומבריקות? אף אחד!
כך קיבלתי מקימי, הסו-שף, את הכינוי: Shiney Shoes. זו כבר לא בדיחה, כולם כבר יודעים שזו אני, כשאני שומעת את הכינוי אני מסתובבת.
זה אפילו ממש מצחיק אותי.
"Come on, lets go Shiney shoes. The diners asked for the beautiful jewish girl to serve the next dish - thats you!"
השבוע שלי עם ריקרדו
ריקרדו הוא בחור איטלקי שמנהל את מחלקה 1 במטבח ההכנות.
ריקרדו יכול להיות בחור מאוד נחמד. אבל הוא גם יכול להיות ההפך הגמור.
בחודשיים וחצי האחרונים, ריקרדו גרם לי לבכות יותר מפעם, צרח עליי באמצע המטבח, בד״כ כשהוא מטיח בי שאין לי שכל.
כשגיליתי שהשבוע אני עובדת במחלקה שלו, אני לא אשקר לכם - לא שמחתי במיוחד.
הוא מאוד התרגש, חיבק אותי ושמח... אני רציתי לקבור את עצמי. אני יודעת שהוא הבחין בזה.
אני גם יודעת שדיברו איתו על היחס שלו.
איך אני יודעת את זה?
כי היה לי שבוע מדהים.
המחלקה שלנו אחראית על כמה מהמנות היותר טעימות בתפריט:
רביולי מעלי כובע הנזיר, ממולאות בשרימפס נא.
דלורית מבושלת עם שמן קלפ, מוגשת עם עלי ורדים ורוטב קוג׳י בחמאה.
תמנון מוגש עם תפרחות ברוקולי פרוסות וציר מלפפון מיובש.
צדפות מהגוני - צדפות מיוחדות בנות 150-400 שנים.
פחדתי להגיד את זה כל השבוע, כי חיכיתי לרגע שזה ישתנה, אבל ריקרדו היה נפלא.
פחדתי מהרגע שבו הוא יתעצבן, ויצרח עליי ללא עכבות. אבל הוא אהב את הקצב שלי לאורך כל השבוע. היה שבוע טוב, סיימנו את כל המטלות שלנו יחסית מוקדם.
הוא הזהיר מפני השבוע הבא, בו בכל יום יש שני אירועים פרטיים, מה שאומר שאנחנו נרוץ כפליים.
אני מוכנה לכך נפשית. אני רק מקווה שהיחס שלו כלפינו, כלפיי, לא ישתנה.
השבוע רציתי לעבוד איתו. היחס שלו נתן לי מוטיבציה.
הוא אפילו אמר לנו תודה בכל יום, על כף שדחפנו והספקנו הכל.
Have you met the Spice Girls?
היינו שתי בנות איתו. אודרי ואני. הבנות של ריקרדו.
המלאכיות של צ׳ארלי.
הספייס גירלס.
מהיום הראשון הוא קרא לנו הספייס גירלס שלו, כינוי שתפס מהר מאוד ברחבי המטבח. אפילו לקוחות שעברו סיור במטבח, הכירו אותנו כ״ספייס גירלס״.
בשבוע הבא, אחד הסטאז׳רים שהצטרפו אלינו השבוע, מאסימו, מצטרף למחלקה, ושאל ״זה אומר שאני הופך לספייס גירל בשבוע הבא?״
דרך חתחתים
אחרי חודשיים וחצי של מאבק יומיומי - באנשים, בקולגות, בשעון המעורר, במזג האוויר שטוען להיות קיץ דני, אחרי חודשיים שלא ניתן לתאר בשום דרך אחרת מלבד מאבק, הגיע השבוע ששינה בשבילי את הכל.
השבוע, שבו לא נאבקתי. בפעם הראשונה מאז שהגעתי לכאן. הנחתי את התותחים שלי בצד, הנחתי את הלחץ שלי בצד.
עשיתי את העבודה שלי, עשיתי אותה טוב. הייתי רגועה, הייתי טובה, סיימתי מוקדם.
אני לא יודעת אם שלושת השבועות שנותרו לי במטבח של נומה, ייראו כמו השבוע האחרון.
אבל אני כן יודעת, שהוא נתן לי אנרגיה. אני יודעת כעת, שאני חזקה יותר ממה שנדמה לי.
אני יודעת כעת, שהסטאז׳רים שעובדים איתי, רואים אותי כחזקה.
רואים אנשים באים והולכים מהמטבח הזה, באי כריסטיאנהאבן בקופנהגן.
אנשים שאומרים ״זה בולשיט, אני לא צריך את זה״.
אני עודני כאן. אני עודני מוכנה ללמוד.
מחר, יתחיל השבוע ה-11 שלי בנומה. מרגיש כאילו רק אתמול הגעתי למטבח הזה בפעם הראשונה.
גם השבוע, אעבוד במחלקה של ריקרדו.
הולך להיות שבוע קשוח בטירוף.
הולך להיות קשה.
אבל היום, לעומת ליאור של לפני שבוע, אני מצפה לזה. ומצפה להיות תותחית ולעשות עבודה מעולה.
נראה מי ינסה לעצור אותי.
